החלטה בתיק ת"א 2037-12-10

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

הרקע לתביעה הוא בטענה של התובע כי תמונה שלו פורסמה באתר כל שהוא אשר הנתבעת מספקת לו את תשתית שירותי המרשתת (אינטרנט).

לטענת התובע, פירסום התמונה מהווה פגיעה בפרטיותו ומהווה לשון הרע. כמו כן טוען התובע כי על פי עיקרי דתו אסור לו להצטלם ולפיכך פירסום התמונה פגע גם בעיקרים אלה. בנוסף טוען התובע כי הוא ומשפחתו נירדפים על ידי גורמים שונים וכך, פירסום התמונה חשפה את מקומם באופן שהעמיד אותם בסכנת חיים.

הנתבעת מעלה מספר טענות הגנה, הן עובדתיות והן משפטיות הנוגעות לאחריותה ולחבותה. בין היתר הגישה הנתבעת בקשה לסילוק התביעה על הסף בשני נימוקים.

החלטה זו נוגעת לנימוק האחד - כי לא ניתן לזהות את התובע בתמונה שפורסמה ולפיכך אין כל בסיס לתביעה.

הנתבעת צירפה לבקשה לסילוק על הסף דיסק וכן צילום מסך בהם ניתן לראות את התמונה המקורית אשר התפרסמה ואשר היא הבסיס לתביעה דנן.

עיון בתמונה מעלה כי יש בסיס לטענת הנתבעת כי תוי פניו של התובע אינם מופיעים בתמונה ולפיכך לא ניתן לזהותו. ראוי להדגיש כי גם כאשר התבוננתי בתמונה שבדיסק ואף הגדלתי אותה, לא ניתן היה להבחין בתוי פנים.

מקובל עלי הציטוט אשר מביאה הנתבעת בבקשתה, מתוך ת"א (שלום נתניה) 5680/02 פלונית נ' שניידר, לרבות הציטוטים המופיעים שם מתוך ע"א רבינוביץ נ' מירלין וכן ת"א (י-ם) 944/04 גולדשטיין נ' ידיעות אחרונות, שעיקרם הוא במילים:

"תנאי מקדמי לקיום עילת תביעה של התובעת בעילת לשון הרע ולפחות בחלק העילות הנסמכות על חוק הגנת הפרטיות הוא כי ניתן לזהותה בתמונותיה שנתפרסמו בעיתון."

ובהמשך אותו פסק דין, הדברים המובאים מתוך ת.פ. (נצרת) 306/98 מ"י נ' לשם, שם הסתפק בית המשפט בהשחרת פניהם של המצולמים כדי להגן על פרטיותם, דבר שבמקרה דנן נעשה ממילא.

אולם, אין בכך די כדי לדחות את התביעה על הסף, אלא שיש בכך כדי להטיל על התובע נטל כבד יותר להוכיח כי, למרות שלא ניתן לזהות את פניו, ניתן לזהותו בתמונה באופן המבסס את תביעתו. כפי שהובא בציטוט מתוך פסק הדין בעניין פלונית שלעיל:

"אולם כאשר יש ספק באפשרות הזיהוי יש לדרוש מהמצולם להוכיח כי אכן ניתן לזהותו בתמונה, ולצורך זה עליו להביא ראיות כמקובל."

באותו המקרה של פלונית, זוהתה התובעת באמצעות כלבתה שצולמה איתה. במקרה דנן עלי לבחון אם יש בראיות התובע כדי להוכיח את זיהויו בתמונה.

התובע אינו מכחיש כי לא ניתן להבחין בתוי פניו בתמונה ובתשובתו לבקשה לסילוק על הסף, אולם הוא טוען כי ניתן לזהותו על פי פריטי לבוש אופייניים וייחודיים, כך שכל אדם אשר מכיר את התובע יכל לזהותו ובכלל זאת גם מבקשי נפשו.

קשה לקבל טענה זו של התובע. אומנם, פירטי לבושו של התובע אינם שיגרתיים בעולם המודרני, אולם התובע אינו היחיד הלבוש בפירטי לבוש כאלה או דומים להם. ככל שניתן לראות מן התמונה שפורסמה, הגלביה הארוכה וכיסוי הראש דמוי הכאפיה, אינם יוצאי דופן באופן המאפשר זהות עם התובע בלבד.

יתר על כן, ככותרת לתמונה מופיעות המילים (באנגלית): " אורח מן העבר", כך שכל צופה בתמונה יכול להבין כי מדובר למעשה בתחפושת, שהרי התובע אינו מן 'העבר'.

כאן המקום להזכיר כי הצדדים כבר הגישו את ראיותיהם בתיק, בתצהירים. כך שגירסתו העובדתית של התובע מונחת בפני במלואה ובשלמותה.

על רקע מסכת עובדתית זו, יש לבחון האם ניתן לזהות את התובע מתוך התמונה.

התובע טוען כי יש גורמים המבקשים את נפשו וכי הם יכולים לזהותו מתוך התמונה.